מה היא הבשורה? הסבר בשפה ברורה

המילה "בשורה" נמצאת בשימוש הרבה. תשמע אותה בשירים, דרשות ושיחה מזדמנת. אך מה היא אומרת בפועל? האם היא ספר? תחושה? סדרת כללים? או משהו אחר לגמרי?

הנה התשובה הקצרה: הבשורה היא החדשה הטובה ביותר שתשמע. זהו ההכרזה שאלוהים עצמו נכנס להיסטוריה האנושית, לקח על עצמו את כל חטא האנושות, מת תחתינו, וקם מהמתים — וכל מי שמקבל זאת יכול להיות מסולח במלואו ולקבל חיים חדשים לחלוטין.

השליח פולוס שם זאת בצורה מה שחוקרים רבים מכנים האמונה המוקדמת ביותר בנצרות:

"כִּי מָסַרְתִּי לָכֶם בָּרִאשׁוֹנָה אֶת-אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי: שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בְּעַד חֲטָאֵינוּ לְפִי הַכְּתוּבִים, וְכִי נִקְבַּר, וְכִי קָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְפִי הַכְּתוּבִים, וְנִרְאָה אֶל-כֵּיפָא וְאַחַר-כָּךְ אֶל-שְׁנֵים הָעָשָׂר." — קורינתים א' טו:ג-ה

זוהי הבשורה בצורתה הממוקדת ביותר. כל השאר בתגובה זו הוא פרוק מה שכמה משפטים אלה אומרים בפועל.

נקודות מפתח

• "בשורה" מגיעה מהיוונית euangelion, אומרת "חדשות טובות" או "מסר טוב."
• הבשורה הליבה היא שהמשיח מת על חטאינו, נקבר, וקם ביום השלישי (קורינתים א' טו:ג-ד).
• הבשורה עוסקת בבעיה אנושית אוניברסלית — חטא — עם פתרון אלוהי אוניברסלי — חסד דרך ישוע.
• ארבעת הספרים הנקראים "הבשורות" (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן) הם תיאורים של חיי ישוע, לא הבשורה עצמה, אם כי הם מכילים אותה.
• מסורות נוצריות שונות — קתולית, אורתודוקסית, פרוטסטנטית, אוונגליסטית — מדגישות היבטים שונים של הבשורה מבלי לוותר על ליבה.
• להגיב לבשורה אומר לסמוך על ישוע אישית — לא רק להסכים שהוא היה קיים.

מה פירוש "בשורה"?

המילה "בשורה" היא מילה אנגלית ישנה שאומרת "סיפור טוב" או "חדשות טובות." היא תרגום של המילה היוונית euangelion — eu אומרת "טוב" ו-angelion אומרת "מסר" או "הכרזה."

אם המילה הזאת נראית מוכרת, כן. ממנה אנחנו מקבלים את המילות האנגליות "evangelical" (אוונגלי) ו-"evangelism" (אוונגליזם).

הנה משהו מרתק שאנשים רבים אינם יודעים: euangelion לא היתה מקורית מילה דתית. באימפריה הרומית, היא שימשה להכריז פסיקות קיסריות רשמיות. כאשר קיסר השיג ניצחון גדול בקרב, שליח היה רץ לערים ומכריז את הeuangelion — החדשות הטובות של הניצחון של הקיסר. אזרחים ציפו לקבל הכרזה זאת בחגיגה.

כאשר הנוצרים הראשונים השתמשו באותה מילה לתיאור ישוע, הם טענו טענה נועזת, אף חתרנית. הם אמרו: החדשות הטובות האמיתיות אינן הניצחון של הקיסר. הן של ישוע. ומלך זה אינו שולט על ידי כיבוש — הוא שולט על ידי אהבה, קורבן ותחייה.

הבשורה אינה עצת עזרה עצמית. היא אינה פילוסופיה. היא הכרזה על משהו שכבר קרה — והזמנה לקבל מה שזה אומר עבורך.

הבשורה במשפט אחד

אם היית צריך לתמצת את הבשורה לליבתה המוחלטת, קורינתים א' טו:ג-ה עושה זאת הכי טוב:

המשיח מת על חטאינו. הוא נקבר. הוא קם ביום השלישי. הוא הופיע לעדים.

כל חלק נושא משקל עצום:

• "המשיח מת על חטאינו" — מותו של ישוע לא היה תאונה או מרטירות. הוא מת על חטאינו ספציפית, כמחליף, נושא מה שמגיע לנו (ישעיה נג:ה-ו).
• "הוא נקבר" — זה מאשר שהוא היה מת באמת. התחייה אינה מטפורית. היא פיזית והיסטורית.
• "הוא קם ביום השלישי" — זה הציר של הכל. פולוס אומר במקום אחר: "אִם הַמָּשִׁיחַ לֹא-קָם, אֲזַי שְׁוָא הִיא אֱמוּנַתְכֶם" (קורינתים א' טו:יז).
• "הוא הופיע" — היו עדים. פולוס מפרט אותם בשמם, כולל יותר מ-500 אנשים שראו את ישוע חי לאחר מותו (קורינתים א' טו:ו).

זוהי הבשורה. לא קוד מוסרי. לא דת של שיפור עצמי. אירוע — ואירוע שמשנה הכל לכל מי שנותן לו אמון אישי.

כמוסת ציטוט — הבשורה בסיכום האמונה הנוצרית הקדומה ביותר (קורינתים א' טו:ג-ה), שנכתבה תוך 20 שנה מהצליבה, מגדירה את הבשורה כ: המשיח מת על חטאינו, נקבר, קם ביום השלישי, והופיע לעדים. ההיסטוריון N.T. Wright מכנה אותה "אחת מניסוחי האמונה הנוצרית המוקדמים והחשובים ביותר."

סיפור הבשורה הארוך יותר — מבריאה לבריאה חדשה

הבשורה במשפט אחד מובנת לחלוטין רק בתוך סיפור גדול יותר. הסיפור הגדול יותר עובר דרך ארבע מעשות:

מעשה 1 — הבעיה: חטא

"כִּי כֻּלָּם חָטְאוּ וְחָסְרֵי כְבוֹד אֱלֹהִים" — רומים ג:כג.

התנ"ך אינו אומר שחלק מהאנשים רעים. הוא אומר שכולם נופלים מתחת למה שנוצרו להיות. חטא אינו בעיקרו על שבירת כללים — הוא על ניתוק יחסים. האנושות נוצרה להכיר את אלוהים ולחיות בנוכחותו. חטא שבר את היחסים הזה.

מעשה 2 — הפתרון: ישוע

"כִּי-כֵן אָהַב אֱלֹהִים אֶת-הָעוֹלָם, עַד אֲשֶׁר נָתַן אֶת-בְּנוֹ יְחִידוֹ, לְמַעַן לֹא-יֹאבַד כָּל-הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִהְיֶה-לוֹ חַיֵּי-עוֹלָם" — יוחנן ג:טז.

תשובת אלוהים לבעיית החטא לא היתה סדרת כללים חדשים או מורה מוסרי טוב יותר. הוא שלח את בנו. ישוע חי את החיים שלא יכולנו לחיות (ציות מושלם לאלוהים), ואז מת את המות שמגיע לנו (כמחליפנו), וקם שוב לפתוח דלת שאף הישג אנושי לא יכול לפתוח.

מעשה 3 — התגובה: אמונה

"כִּי בְּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם, בְּאֶמְצָעוּת הָאֱמוּנָה — וְזֹאת לֹא מִכֶּם — מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא — לֹא מִמַּעֲשִׂים" — אפסים ב:ח-ט.

הבשורה אינה משהו שאתה מרוויח. היא מתקבלת. אמונה אומרת לתת אמון שמה שישוע עשה מספיק — לא להשלים אותו בביצועים המוסריים שלך. חסד אומר שזה כולו מעשה אלוהים, ניתן בחינם.

מעשה 4 — ההבטחה: בריאה חדשה

"וַיֹּאמֶר הַיּוֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא: הִנֵּה אֲנִי עֹשֶׂה הַכֹּל חָדָשׁ" — התגלות כא:ה.

הבשורה אינה רק עניין של ללכת לשמיים כאשר מתים. היא עניין של חידוש כל הדברים. אותו אלוהים שהקים את ישוע מן המתים הבטיח לשחזר את כל הבריאה — לסיים מוות, סבל ועוולה לנצח.

ארבע הבשורות — מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן

לפעמים אנשים מבלבלים בין "הבשורה" (המסר) לבין "הבשורות" (הספרים). הם קשורים אך שונים.

ארבע הבשורות — מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן — הם תיאורים ביוגרפיים של חיי ישוע, מותו ותחייתו. הם המקורות ההיסטוריים העיקריים שיש לנו לגבי מה שישוע אמר ועשה. אך הם יותר מביוגרפיות. כל אחד נכתב עם מטרה תיאולוגית — להראות לך מי ישוע הוא כדי שתגיב אליו.

לכל בשורה יש זווית משלה:

• מתי מציג את ישוע כהגשמת הכתובים של ישראל — המשיח המובטח והמלך. נכתב לקהל יהודי, מלא ציטוטי כתבים קדומים.
• מרקוס היא הקצרה ביותר ומהירת הקצב ביותר. הוא מדגיש את מעשי ישוע על לימודיו, ומציג אותו כעבד עוצמתי הסובל.
• לוקס הוא הכי אוניברסלי. הוא כתב לקהל גויים, מדגיש את חמלת ישוע לעניים, נשים, ומי שמחוץ לחברה.
• יוחנן הוא הכי תיאולוגי. הוא אינו מתחיל עם הלידה של ישוע — הוא מתחיל לפני הבריאה: "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר" (יוחנן א:א). יוחנן מציין את מטרתו במפורש: "וְאֵלֶּה כְּתוּבִים לְמַעַן תַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, וְלְמַעַן אֲמִינָתְכֶם יִהְיוּ-לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ" (יוחנן כ:לא).

כל ארבע התיאורים הם מקורות היסטוריים אמינים, וכולם נכתבו להזמין אותך לבשורה.

הבשורה על פי מסורות שונות

הנצרות אינה מונוליתית. מסורות שונות מדגישות פנים שונות של הבשורה. אף אחת מהמסורות הגדולות אינה מכחישה את הליבה (המשיח מת, נקבר, קם שוב). אך הן מבינות את משמעותה והשלכותיה בצורה שונה.

קתולית: הבשורה מתקבלת דרך הכנסייה וסקרמנטיה. טבילה מכניסה אותך למות ותחיית המשיח. האוקריסטיה מציגה את קורבן המשיח מחדש. אמונה, שיתוף פעולה עם חסד, וחיי הסקרמנטים יחד מהווים את מלוא התגובה לבשורה. הצדקה היא תהליך של שינוי, לא רק הצהרה.

אורתודוקסית מזרחית: הבשורה היא בעיקרה על תיאוסיס — להיקלט לחיי האלוהים. הדגש נופל על ההתגלמות: אלוהים הפך לאדם כדי שהאדם יוכל לחלוק בטבע האלוהי (פטרוס ב' א:ד). תחיית המשיח היא הניצחון הגדול על המוות עצמו, לא בעיקרה עסקה משפטית.

פרוטסטנטית: הבשורה היא ההכרזה על הצדקה באמונה לבדה (sola fide). אלוהים מכריז על חוטאים כצדיקים על בסיס כשרויות המשיח, שמתקבלות באמונה לבדה. הממד ה"פורנסי" (משפטי) הזה של ישועה הוא מרכזי בתיאולוגיה לותרנית ורפורמית.

אוונגליסטית: הבשורה מתמקדת בהמרה אישית — רגע של החלטה מודעת לתת אמון במשיח כמושיע ואדון. ה"לידה החדשה" (יוחנן ג:ג) מובנת כאירוע רוחני מוגדר.

אלה אינן גרסאות סותרות של הבשורה. הן זוויות מצלמה שונות על אותו האירוע, כל אחת מדגישה את מה שמסורתה מצאה כהכי מוסב.

מה הבשורה אינה

נוכח כמה רחבה המילה "בשורה" נמצאת בשימוש, כדאי להיות ברורים לגבי מה שהתנ"ך לא אומר.

הבשורה אינה פילוסופיה של עזרה עצמית. "אלוהים אוהב אותך ויש לו תוכנית נפלאה לחייך" לעתים קרובות נכון — אך זה לא הבשורה. הבשורה מתחילה לא בהגשמתך אלא בצרכך ובפתרון הנפלא של אלוהים.

הבשורה אינה רק לימוד מוסרי. ישוע היה המורה הגדול ביותר שאי פעם חי, אך הבשורה אינה בעיקרה לימודו. היא מה שהוא עשה — ספציפית, מותו ותחייתו.

הבשורה אינה "היה טוב וללך לשמיים." זהו כנראה הסינון הנפוץ ביותר. הבשורה אומרת שאינך יכול להיות טוב מספיק, שזו הסיבה שישוע בא. שמיים אינם תגמול על התנהגות טובה — זהו היעד של אלה שנותנו אמון בטובו של המשיח עבורם.

הבשורה אינה אחת דת מבין רבות. נוצרים אינם טוענים שהבשורה היא האפשרות הטובה ביותר — הם טוענים שהיא חדשות על משהו שקרה בפועל: איש אמיתי, במקום אמיתי, שמת בפועל ובפועל קם.

כיצד אתה מגיב לבשורה?

לשמוע חדשות טובות הוא רק ההתחלה. הבשורה דורשת תגובה.

פולוס מסכם אותה בצמצום ברומים י:ט: "אִם-תּוֹדֶה בְּפִיךָ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן, וְתַאֲמִין בְּלִבָּבְךָ כִּי הָאֱלֹהִים הֱקִימוֹ מֵהַמֵּתִים, תִּוָּשֵׁע."

שני דברים: אמונה בתחייה, והצהרה שישוע הוא אדון.

מה זה נראה כמו בפרקטיקה?

במסורות קתוליות ואורתודוקסיות: התגובה הראשונית היא הטבילה — הכניסה לתוך מות ותחיית המשיח דרך הסקרמנט. ואחריו חיים של שתוף הסקרמנטים של הכנסייה.

במסורות פרוטסטנטיות: התגובה היא אמונה — אמון אישי ופנימי בעבודת המשיח. לעתים קרובות מבוטא בתפילה, אם כי אין נוסחה קסמים הנדרשת.

במסורות אוונגליסטיות: "תפילת החוטא" היא צורה נפוצה — תפילה פשוטה המכירה בחטא, מאמינה בתחיית המשיח, ומבקשת מישוע להיות אדון חיייך.

כל המסורות מסכימות: להגיב לבשורה אינה עסקה חד-פעמית שמרוויחה כרטיס לשמיים. זו ההתחלה של יחסי חיים — מתמשכים, מתפתחים, ומשנים-כל.

הבשורה וחיי היומיום

הבשורה אינה רק עניין של כיצד ללכת לשמיים. היא מעצבת כל דבר על איך אתה חי עכשיו.

ענווה: אם נושעת אך ורק בחסד — לא בבינתך, מוסרך, או מאמץ רוחני — אין מקום לגאווה. הבשורה מישרת כל מגרש אנושי.

סליחה: מי שקיבל סליחה רדיקלית מאלוהים מוצא שאפשרי (לא קל, אך אפשרי) לתת סליחה לאחרים. "סלחו לאחד לשני, כאשר גם אלוהים סלח לכם במשיח" (אפסים ד:לב).

נדיבות: הבשורה מגלה אלוהים שנתן את מתנתו היקרה ביותר בחינם. הנדיבות הזאת הופכת למודל ולמוטיבציה לאופן שבו אנחנו משתמשים בכספנו, בזמננו ובתשומת לבנו.

שליחות: אם הבשורה היא חדשות טובות בפועל, תרצה שאחרים ישמעו אותה.

צדק: הבשורה מכריזה שאלוהים מסדר דברים נכונה. זה מניע נוצרים לעבוד לצדק בעולם עכשיו — כטעימה ראשונה של השיקום המלא שבא.

לחיות "בצורת בשורה" אומר לתת להכרזה הזאת לשנות לא רק יעדך הנצחי אלא את יום שני בבוקר — יחסיך, עבודתך, סדרי עדיפויותיך, ויציבתך לכל אדם שאתה פוגש.

שאלות נפוצות

מהי ההגדרה הפשוטה ביותר של הבשורה? הבשורה היא החדשה הטובה שישוע המשיח מת על חטא האנושות, נקבר, וקם מהמתים — וכל מי שנותן לו אמון מקבל סליחה וחיים נצחיים. הסיכום המקראי הברור ביותר הוא קורינתים א' טו:ג-ד.

האם "הבשורה" זהה לארבע הבשורות בתנ"ך? לא בדיוק. ארבע הבשורות (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן) הם ספרים שמספרים את חיי ישוע ומכילים את מסר הבשורה. "הבשורה" עצמה היא ההכרזה הליבה: המשיח מת על חטאים וקם שוב. הספרים מתעדים את האירועים; הבשורה היא המשמעות של אירועים אלה.

מה euangelion אומרת? Euangelion היא המילה היוונית המתורגמת "בשורה." היא פשוטו כמשמעות "חדשות טובות" או "מסר טוב." באימפריה הרומית, היא שימשה להכרזות ניצחון קיסריות. כאשר נוצרים השתמשו בה עבור ישוע, הם טענו שחדשותיו עולות על חדשות הקיסר.

האם קתולים, פרוטסטנטים ואורתודוקסים מאמינים באותה בשורה? הם חולקים את אותה ליבה: המשיח מת על חטאים וקם שוב. הם שונים בדגש — קתולים ואורתודוקסים מדגישים סקרמנטים ושינוי מתמשך; פרוטסטנטים מדגישים הצדקה באמונה לבדה; אוונגליסטים מדגישים המרה אישית.

מה ההבדל בין הבשורה לנצרות? הבשורה היא ההכרזה בלב הנצרות. הנצרות היא הקהילה, המסורת ודרך החיים שמתגבשת סביב קבלה ומחיה של הכרזה זאת. אתה יכול לדעת על הנצרות מבלי לדעת את הבשורה; לא ניתן לקבל לחלוטין את הבשורה מבלי שהיא תגע בכל תחום חייך.

האם אתה חייב להבין את הבשורה באופן מושלם כדי להיוושע? לא. הסיכום של פולוס בקורינתים א' טו הוא קצר ברחמים. הנדרש הוא אמון אמיתי בישוע — לא תואר בתיאולוגיה. הגנב על הצלב שלצד ישוע כמעט ולא ידע תוכן תיאולוגי, וישוע אמר לו: "הַיּוֹם תִּהְיֶה עִמִּי בְּגַן-עֵדֶן" (לוקס כג:מג).