עשרת הדיברות מבוארות למתחילים

בין אם ישבת בכנסייה, ביקרת בבית משפט, או פתחת תנ"ך בשמות פרק כ' — עשרת הדיברות נמצאות בכל מקום. הן כנראה קובץ החוקים המפורסם ביותר בתולדות האנושות. אבל מה הן בעצם אומרות? מאין הן באות? והאם הן עדיין נוגעות אליך היום?

מדריך זה עונה על כל אלה — בבהירות, ביושר, ומבלי להניח שכבר יש לך ידע תיאולוגי. בין אם אתה חדש בנצרות, חוזר לאמונתך, או סתם סקרן: הגעת למקום הנכון.

עשרת הדיברות — בעברית אֲסֶרֶת הַדִּבְּרוֹת ("עשרת הדברים"), ביוונית Decalogue (δεκάλογος) — הן קוד חוק ברית שנתן אלוהים למשה בהר סיני. הן מופיעות במלואן בשמות כ':א'-י"ז (תנ"ך עברי) וחוזרות בדברים ה':ו'-כ"א (תנ"ך עברי). הן מהוות את הגרעין המוסרי של תורת משה — מסגרת הברית שאלוהים כרת עם ישראל לאחר יציאת מצרים.

נקודות מפתח

• הדקלוג מופיע בשמות כ' ובדברים ה', ומהווה את לב ברית אלוהים עם ישראל בסיני.
• הדיברות מתחלקות לשתי קבוצות: ארבע הראשונות מסדירות את יחסנו עם אלוהים, שש האחרונות מסדירות את יחסנו עם בני אדם.
• המסורות הקתולית, הפרוטסטנטית והאורתודוקסית ממספרות את הדיברות בצורה שונה — אותו טקסט, חלוקה שונה.
• תורת משה ניתנה ספציפית לישראל כקהילת ברית, לא כקוד מוסרי אוניברסלי לכל העמים.
• רוב המסורות הנוצריות מבחינות בין חוק מוסרי, טקסי ואזרחי. החוק המוסרי (כולל הדקלוג) נחשב מחייב עד היום; החוק הטקסי והאזרחי הושלמו במשיח.
• ישוע סיכם את כולם בשניים: אהבת אלוהים ואהבת הרע (מתי כ"ב:ל"ז-מ', ברית חדשה).
• עשרת הדיברות אינן דרך לישועה — הן מגלות את אופי אלוהים ומחשפות את צורכנו בחסד.

מאין באות עשרת הדיברות?

עשרת הדיברות ניתנו למשה ישירות מאלוהים בהר סיני, בערך 1,400 שנה לפני המשיח — אם כי מלומדים חלוקים בנוגע לתאריך המדויק. לפי שמות י"ט-כ', הוביל משה את בני ישראל אל רגלי הסיני לאחר שיצאו ממצרים. ההר היה מכוסה עשן ואש. אלוהים דיבר מראשו, והעם רעד.

סקר מרכז Pew Research משנת 2019 בנושא ידע דתי בארה"ב גילה בורות מקראית נרחבת בקרב אמריקאים, וסקר גאלופ משנת 2005 הראה ש-79% מהאמריקאים תומכים בהצגת עשרת הדיברות בבנייני ממשלה — אף שרוב המבוגרים אינם יכולים למנות את כולן. בדיוק את הפער הזה בא מאמר זה לגשר.

קפסולת ציטוט: הדקלוג מופיע בשתי גרסאות שונות במקצת — שמות כ':א'-י"ז ודברים ה':ו'-כ"א (תנ"ך עברי). גרסת ספר דברים היא חזרתו של משה לדור חדש לפני כניסתם לכנען. ההבדלים קטנים (הנימוק לשבת שונה), אך שניהם נהנים מסמכות כתובים מלאה במסורת היהודית והנוצרית.

אלוהים כתב את חוק הברית על שני לוחות אבן — לֻחוֹת הַבְּרִית — באצבעו שלו (שמות ל"א:י"ח, תנ"ך עברי). הלוחות הוכנסו לארון הברית. הדיברות לא היו עשרה הצעות. הן היו אמנת היסוד של זהות ישראל כעם ברית אלוהים.

על מה מדברות ארבע הדיברות הראשונות?

ארבע הדיברות הראשונות בדקלוג מגדירות כיצד ישראל אמורה להתייחס לאלוהים. הן קובעות נאמנות בלעדית, עבודת זרה נכונה, יראת כבוד לשם אלוהים, ומנוחה קצובה.

1. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני

«לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.» (שמות כ':ג', תנ"ך עברי)

ציווי יסוד זה קרא לישראל לנאמנות בלעדית. במזרח הקדום, עמים עבדו באופן שגרתי אלים רבים. קריאת אלוהים לישראל הייתה רדיקלית: יש רק אלוהים אחד, והנאמנות אינה ניתנת לחלוקה. תיאולוגים מכנים זאת מונותאיזם, שהיה מהפכני מבחינה תרבותית בזמנו. Oxford Biblical Studies Online מציין כי דרישת הברית הזו הבדילה את ישראל מכל התרבויות הסובבות.

2. לא תעשה לך פסל

«לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַּחַת.» (שמות כ':ד', תנ"ך עברי)

ציווי זה אוסר יצירת עבודת כל ייצוג פיזי של אלוהים — או אלים אחרים. הוא מגן על עליונות אלוהים: לא ניתן לצמצמו לחפץ מעשה ידי אדם. המסורות הפרוטסטנטית והאורתודוקסית סופרות זאת כציווי שני, בעוד המסורות הקתולית והלותרנית כוללות אותו בציווי הראשון (ראה בהמשך את הסעיף על הבדלי המספור).

3. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא

«לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא.» (שמות כ':ז', תנ"ך עברי)

זה חורג מעבר לקללה. נשיאת שם ה' לשוא פירושה שימוש בו באופן שקרי, קל דעת, או מניפולטיבי — הזמנת סמכות אלוהית לצרכים אנוכיים או לא כנים. המילה העברית שָׁוְא פירושה "ריקנות" או "הבל". זהו קריאה לשלמות הנפשית בדיבור ובמחויבות.

4. זכור את יום השבת לקדשו

«זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.» (שמות כ':ח', תנ"ך עברי)

השבת (מהשורש העברי שבת, "לנוח") הייתה יום מנוחה שבועי — היום השביעי, שבת בלוח השנה היהודי. היא שיקפה את מנוחת אלוהים לאחר הבריאה (בראשית ב':ב'-ג', תנ"ך עברי). רוב המסורות הנוצריות העבירו את יום הפולחן הראשי ליום ראשון (יום התחייה), בעוד אדוונטיסטים של השבת השביעית שומרים על שבת. עיקרון המנוחה והפולחן ביום אחד מתוך שבעה מוכר על ידי רוב הזרמים.

על מה מדברות שש הדיברות האחרונות?

שש הדיברות האחרונות בדקלוג מסדירות את היחסים בין בני אדם. ישוע ציטט משתי הקבוצות כשהכריז: «וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. בִּשְׁנֵי הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה תָּלוּי כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים» (מתי כ"ב:ל"ז-מ', ברית חדשה).

<img src="https://api.bible-expert.app/blog/images/ten-commandments-explained-inline-1.webp" alt="תנ"ך פתוח על משטח עץ עם טקסט כתוב, המסמל את לימוד מצוות אלוהים" loading="lazy" />

5. כבד את אביך ואת אמך

«כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ.» (שמות כ':י"ב, תנ"ך עברי)

זהו הציווי הראשון עם הבטחה: «לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.» כיבוד הורים שומר על הסדר החברתי של המשפחה כיחידה בסיסית. השליח פאולוס מאשר זאת באפסיים ו':א'-ג' (ברית חדשה) ומרחיב את יישומו לבתים נוצריים.

6. לא תרצח

«לֹא תִרְצָח.» (שמות כ':י"ג, תנ"ך עברי)

הפועל העברי כאן הוא רָצַח — המתורגם בדרך כלל כ"רצח" (הריגה שלא כדין), ולא "הריגה" (שיכולה לכלול מלחמה או עונש מוות). התנ"ך עצמו מבחין בין הריגה בקרב לבין רצח. ישוע העמיק זאת במתי ה':כ"א-כ"ב (ברית חדשה): אפילו כעס ובוז כלפי חבר אדם מפרים את רוח הציווי הזה.

7. לא תנאף

«לֹא תִנְאָף.» (שמות כ':י"ד, תנ"ך עברי)

ציווי זה מגן על ברית הנישואין. ניאוף מתייחס ליחסים מיניים בין אדם נשוי לאדם שאינו בן זוגו. ישוע הרחיב זאת פנימה: «כָּל הַמַּבִּיט אֶל אִשָּׁה לְחָמְדָה, כְּבָר נָאַף אוֹתָהּ בִּלְבָבוֹ» (מתי ה':כ"ח, ברית חדשה). נאמנות בקשרים מחויבים נחשבת ערך עליון בכל המסורות הנוצריות הגדולות.

8. לא תגנב

«לֹא תִגְנֹב.» (שמות כ':ט"ו, תנ"ך עברי)

גנבה פוגעת הן ברכוש והן בכבוד האדם. היא כוללת לא רק לקיחת חפצים פיזיים, אלא — כפי שהאתיקה המקראית המאוחרת מלמדת — גם ניצול עובדים, הונאת שותפים עסקיים ומניפולציה בשוק (ויקרא י"ט:י"ג; יעקב ה':ד', ברית חדשה). יחסים תקינים עם הרע דורשים כיבוד מה שמגיע לו.

9. לא תענה ברעך עד שקר

«לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.» (שמות כ':ט"ז, תנ"ך עברי)

ציווי זה שורשיו בהקשר המשפטי: עדות שקר בבית משפט יכלה לעלות לאדם בחייו או ברכושו. אך עקרונו מתפשט לכל צורות חוסר הכנות — רכילות, לשון הרע, הטעיה ייצוגית. אמת-מידה בדיבור היא אבן יסוד של חיים קהילתיים צודקים.

10. לא תחמד

«לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ.» (שמות כ':י"ז, תנ"ך עברי)

הדיבר העשירי ייחודי: הוא אינו מכוון לפעולה אלא לתשוקה. חמדה (מהשורש העברי חמד, "לחמוד בעצמה") פירושה להשתוקק למה ששייך לאחר — ביתו, אשתו, עבדיו, או רכושו. פאולוס מכנה חמדנות סוג של עבודה זרה (קולוסים ג':ה', ברית חדשה). ציווי זה מראה שחוק אלוהים מגיע לא רק להתנהגות אלא ללב.

כיצד ממוספרות עשרת הדיברות? קתולי מול פרוטסטנטי מול אורתודוקסי

אחד ממקורות הבלבול הנפוצים ביותר למתחילים: הדקלוג ממוספר בצורה שונה במסורות נוצריות (ויהודיות) שונות. הטקסט המקראי הבסיסי זהה — רק החלוקה שונה.

קפסולת ציטוט: המסורת הקתולית והלותרנית (בעקבות אוגוסטינוס) משלבת את שתי הדיברות הראשונות על אלוהים ומפצלת את הדיבר האחרון על חמדה לשניים. המסורת הפרוטסטנטית הרפורמטית (בעקבות אוריגנס והכנסייה המזרחית) שומרת על איסור הפסל כדיבר נפרד. שני המערכות מגיעות למניין עשרה תוך שימוש באותו טקסט. (מקור: Oxford Biblical Studies Online, "Decalogue")

ההבדלים אינם משפיעים על תוכן ההוראה המוסרית — רק על האופן שבו תיאולוגים ארגנו וספרו אותה לאורך המאות. השוואת תנ"ך קתולי, פרוטסטנטי ואורתודוקסי

תורת משה והברית החדשה: האם הדיברות עדיין תקפות היום?

זוהי השאלה התיאולוגית המורכבת ביותר למתחילים — וזו שנוצרים דנים בה ביותר. הנה סקירה כנה של העמדות העיקריות.

ברית משה הייתה ספציפית לישראל. הדקלוג ניתן כחלק מהברית של אלוהים עם ישראל בסיני. דברים ה':ב'-ג' (תנ"ך עברי) מפורש: «ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם, כֻּלָּנוּ חַיִּים.»

ההבחנה המסורתית לשלושה. רוב התיאולוגים הפרוטסטנטים והקתולים מחלקים את תורת משה לשלוש קטגוריות:

• חוק מוסרי — מצוות השורשיות באופי אלוהים ומשקפות אתיקה אוניברסלית (למשל: לא תרצח, לא תגנב). אלה נחשבות מחייבות לצמיתות.
• חוק טקסי — חוקי פולחן, קורבן וטהרה שהצביעו קדימה אל המשיח (למשל: קורבנות בעלי חיים, חוקי מאכל). אלה הושלמו בישוע ואינם חובה עוד.
• חוק אזרחי — חוקים שהנהיגו את ישראל כמדינה תיאוקרטית (למשל: עונשים על עבירות). אלה חלו על הממשל הספציפי של ישראל הקדומה ואינם מועברים ישירות לחברות אחרות.

במסגרת זו, הדקלוג (כחוק מוסרי) נשאר מחייב מפני שהוא משקף את אופי אלוהים הבלתי משתנה — לא מפני שברית ישראל עדיין בתוקף.

נקודת המבט של הברית החדשה. כותב אגרת העברים מכנה את ברית משה "בלה" לאור המשיח (עברים ח':י"ג, ברית חדשה). פאולוס כותב שנוצרים «אֵינָם תַּחַת הַתּוֹרָה, אֶלָּא תַּחַת הַחֶסֶד» (רומים ו':י"ד, ברית חדשה). זה אינו אומר שהתוכן המוסרי של הדיברות בוטל — ישוע העמיק אותו במקום לבטלו (מתי ה':י"ז-כ', ברית חדשה). זה אומר שהבסיס המשפטי של הקשר עם אלוהים השתנה: מקיום הוראות לחסד באמונה. הברית החדשה מוסברת

קפסולת ציטוט: הקטכיזם של הכנסייה הקתולית (סעיף 2072) מלמד כי עשרת הדיברות «מביעות את חובותיו היסודיות של האדם כלפי אלוהים וכלפי רעהו.» ווסטמינסטר קונפסיה (1647), הבסיס של הפרוטסטנטיות הרפורמטית, מאשרת אף היא את החוק המוסרי כמחייב לצמיתות את כל בני האדם — כולל מאמינים.

מה לימד ישוע על עשרת הדיברות?

ישוע לא דחה את הדקלוג. הוא הרדיקליז אותו.

בדרשת ההר (מתי ה'-ז'), ישוע התייחס לכמה דיברות ישירות. הוא אמר שהדיבר השישי (לא תרצח) מופר לא רק על ידי הריגה, אלא גם על ידי כעס בלתי נשלט. השביעי (לא תנאף) נשבר על ידי מבט תאוותני. התשיעי (לא תעיד שקר) מוחלף על ידי חיים כנים כל כך שהמגים הופכים לא נחוצים.

סיכומו היה מנשים בפשטותו: «וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל שִׂכְלֶךָ. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַגְּדוֹלָה. וְהַשֵּׁנִית שָׁוָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. בִּשְׁנֵי הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה תָּלוּי כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים» (מתי כ"ב:ל"ז-מ', ברית חדשה).

דיברות הברית הללו אינן תקרת החיים המוסריים — הן הרצפה. פאולוס מעלה את אותה הנקודה ברומים י"ג:ט'-י' (ברית חדשה): «הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה עֹשָׂה רָעָה לְרֵעָהּ. אִם כֵּן, מִלּוּי הַתּוֹרָה הוּא הָאַהֲבָה.»

כיצד ניתן ליישם את עשרת הדיברות בחיים שלך היום?

הדקלוג אינו רשימת ביצוע שאתה משלים כדי להשיג את אישורו של אלוהים. כל המסורות הנוצריות הגדולות מסכימות על נקודה זו. אך דיברות הברית הללו הן מתנה — ראי שמראה היכן אנחנו נכשלים ומה הוא אופי אלוהים.

הנה כיצד תוכל לעסוק בהן בצורה מעשית:

השתמש בהן כאבחנה. קרא כל דיבר לאט. שאל בכנות: היכן הפרתי זאת — במעשה, בגישה, במניע? תרגול זה, המכונה חקר המצפון במסורת הקתולית ונפוץ גם בחיי האדיקות הרפורמטיים, אינו לצורך ייצור אשמה. הוא לצורך כנות בפני אלוהים.

הנח להן לעצב את דמיונך. הדקלוג מתאר עולם ללא עבודה זרה, חוסר כנות, ניצול וקשרים שבורים. הם אינם רק איסורים — הם מתארים את הצורה החיובית של קהילה צודקת. עולם שבו אין איש גונב, אין איש משקר, אין איש חומד, אין איש רוצח.

למד אותן בקהילה. בין אם בחוג קטן, בבית ספר לתנ"ך, או עם כלי AI לצ'אט תנ"ך כמו Bible Expert (המחפש ביותר מ-1,200 תרגומים ופרשנויות) — הדיברות מניבות פירות עשירים כאשר לומדים אותן עם אחרים בקפידה. שאל מה מלמדת כנסייתך — ולמה. כיצד ללמוד את התנ"ך

בטח במשיח, לא בהישגיך. מטרת חוקי הברית הללו אינה להפוך אותך טוב מספיק בעיני אלוהים. פאולוס כותב: «כִּי מִמַּעֲשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יִצְדַּק לְפָנָיו כָּל בָּשָׂר, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא תּוֹדַעַת הַחֵטְא» (רומים ג':כ', ברית חדשה). הדיברות מצביעות אליך על צורכך בחסד. חסד הוא מה שהבשורה מציעה.

שאלות נפוצות על עשרת הדיברות

מה ההבדל בין עשרת הדיברות בספר שמות לבין ספר דברים?

שתי הפרשיות מכילות את אותן עשר הדיברות, אך גרסת ספר דברים (דברים ה':ו'-כ"א, תנ"ך עברי) היא חזרתו של משה לדור השני של בני ישראל, ממש לפני כניסתם לכנען. ההבדל הטקסטואלי העיקרי הוא בפסוק השבת: שמות מבסס אותו על הבריאה, בעוד דברים מבסס אותו על הגאולה ממצרים. שני הנימוקים נחשבים סמכותיים ומשלימים זה את זה.

האם עשרת הדיברות עדיין חלות על נוצרים?

רוב המסורות הנוצריות מאשרות שהתוכן המוסרי של הדקלוג נשאר מחייב — אם כי הבסיס הבריתי עבר מתורת משה לברית החדשה במשיח. החלקים הטקסיים והאזרחיים של תורת משה מובנים בדרך כלל כמושלמים בישוע. עשרת הדיברות כחוק מוסרי המשקף את אופי אלוהים מאושרות על ידי התיאולוגיה הקתולית, הפרוטסטנטית והאורתודוקסית, ומובנות דרך עדשת הברית החדשה.

מדוע קתולים ופרוטסטנטים ממספרים את הדיברות בצורה שונה?

הטקסט המקראי עצמו אינו ממספר את הדיברות — הוא פשוט מפרט אותן. השאלה היכן מסתיים דיבר אחד ומתחיל הבא דורשת פרשנות. המסורת הקתולית והלותרנית (בעקבות אוגוסטינוס) משלבת את שתי הדיברות הראשונות על אלוהים לאחת ומפצלת את הדיבר האחרון על חמדה לשניים. המסורת הפרוטסטנטית הרפורמטית (בעקבות אוריגנס) שומרת על האיסור על פסל כדיבר שני נפרד. התוכן זהה; רק המסגרת הארגונית שונה.

מה אומר בעצם "לא תשא את שם ה' לשוא"?

הביטוי העברי הוא לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא — "לא תישא את שם ה' אלוהיך לריק". הוא חורג מעבר לשימוש ב"אלוהים" כקריאה. הוא כולל שבועת שווא בשם אלוהים, תביעת סמכות אלוהית לאג'נדות אנושיות, וטיפול בשם אלוהים בחוסר אכפתיות. הדיבר קורא ליראת כבוד ולשלמות בכל קריאה בשם אלוהים.

האם ישוע ביטל את עשרת הדיברות?

לא. ישוע אמר במפורש: «אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים. לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל, אֶלָּא לְמַלֵּא» (מתי ה':י"ז, ברית חדשה). לאחר מכן הוא הגביה את הרף האתי של כמה דיברות, ועוסק לא רק בהתנהגות חיצונית אלא במניע פנימי. הדקלוג אינו מבוטל תחת הברית החדשה — הוא מעומק ומוּפנם על ידי הרוח (ירמיה ל"א:ל"ג; רומים ח':ד', ברית חדשה).

מהו הדיבר הראשון, ומדוע הוא החשוב ביותר?

הדיבר הראשון — «לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי» (שמות כ':ג', תנ"ך עברי) — הוא יסודי מפני שכל עבודה זרה היא בבסיסה עניין של נאמנות עליונה שגויה. כל שאר הדיברות נובעות מזו. ישוע זיהה את אהבת אלוהים כמצווה הגדולה ביותר בדיוק מסיבה זו (מתי כ"ב:ל"ז-ל"ח, ברית חדשה).

מה משמעות "לא תחמד" בדיבר העשירי?

המילה העברית חָמַד פירושה לחמוד בעצמה, להשתוקק, או למצוא תענוג ברעיון של החזקת דבר השייך לאחר. הדיבר העשירי ייחודי מפני שהוא מכוון לתשוקה פנימית ולא למעשה חיצוני. אפשר לחמוד מבלי שאיש אחר ידע. לכן פאולוס אומר שחמדנות היא עבודה זרה (קולוסים ג':ה', ברית חדשה): ביסוד הדבר, חמדה משמעה התייחסות לדברים נבראים כאילו הם יכולים לספק את הכמיהה העמוקה ביותר שרק אלוהים יכול למלא.

כיצד אוכל לשנן את עשרת הדיברות?

מבנה פשוט עוזר: חלק אותן לשתי קבוצות — ארבע הדיברות הראשונות עוסקות באלוהים (פולחן בלעדי, אין פסל, כבוד לשם אלוהים, מנוחת שבת), ושש האחרונות עוסקות בבני אדם (כיבוד הורים, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא תשקר, לא תחמד). מבנה שני-הלוחות הזה משקף את סיכום ישוע של התורה: אהוב את אלוהים ואהוב את רעך.

שרה היא מחנכת תנ"ך וכותבת תוכן ב-Bible Expert, עם תשוקה להנגיש את הכתוב לכל מסורות הנצרות.