מה הן הבשורות הסינופטיות? מתי, מרקוס ולוקאס בהשוואה

אם קראת את מתי, מרקוס ולוקאס זה אחר זה, ודאי הבחנת במשהו מרשים: שלוש הבשורות הללו מספרות לעיתים קרובות את אותן סיפורים, באותו סדר, ולעיתים כמעט באותן מילים. זה אינו מקרה. הן נקראות הבשורות הסינופטיות (מיוונית synopsis, "ראייה מאוחדת"), וחוקרים עוסקים בדמיון המדהים ביניהן כבר למעלה משני מאות שנה. לפי אנציקלופדיית בריטניקה, יותר מ-97% מתוכן הבשורה על פי מרקוס מופיע בבשורה על פי מתי ו/או לוקאס — רמת דמיון המעוררת שאלות מרתקות על אופן חיבורן של טקסטים אלה.

נקודות מפתח

• מתי, מרקוס ולוקאס נקראים סינופטיים מפני שהם חולקים מבנה משותף, נקודת מבט דומה וכמות גדולה של אותו חומר.
• המונח "סינופטי" טבע החוקר הגרמני יוהאן יאקוב גריסבאך בשנת 1776, עת פרסם את ההשוואה המודרנית הראשונה של שלוש הבשורות בעמודות מקבילות.
• למעלה מ-97% מהבשורה על פי מרקוס משוחזר בבשורה על פי מתי ו/או לוקאס.
• החוקרים משתמשים במונח מסורת משולשת עבור חומר המשותף לשלוש הבשורות, ומסורת כפולה עבור חומר המשותף רק למתי ולוקאס.
• השערת שני המקורות — ההסבר הרווח — מציעה שמתי ולוקאס השתמשו במרקוס כל אחד בנפרד, בנוסף לאוסף אמרות אבוד הנקרא Q (מגרמנית Quelle, "מקור").
• לכל בשורה מחבר, קהל יעד ודגש תיאולוגי משלה: מרקוס דינמי ומיועד לנוצרים ברומי; מתי ממוקד בתורה ומיועד לנוצרים יהודים; לוקאס רחמני ומיועד לגויים משכילים.
• הבשורה על פי יוחנן אינה סינופטית: היא חולקת רק כ-8% מתוכנה עם שלוש הבשורות האחרות.

מה פירוש המילה "סינופטי" בדיוק?

המילה "סינופטי" פירושה ביוונית "נראה ביחד". כשמיישמים אותה על מתי, מרקוס ולוקאס, היא מסמנת שניתן לסדר את שלוש הבשורות הללו בעמודות מקבילות ולקרוא אותן במבט אחד — עלילותיהן, רצפיהן וניסוחיהן מתאימים כל כך, עד שהמקבילות נראות לעין.

גישה חזותית זו חוללה יוהאן יאקוב גריסבאך (1745–1812), חוקר גרמני של הברית החדשה. בשנת 1776 פרסם את Synopsis Evangeliorum — מהדורה של שלוש הבשורות זו לצד זו — במקום להחליק אותן לנרטיב אחד אחיד. פרסום זה השיק את מה שחוקרים מכנים הבעיה הסינופטית: השאלה מדוע שלוש בשורות אלה דומות כל כך, ומה טיב הקשר הספרותי ביניהן.

כמוסת ציטוט: Synopsis Evangeliorum של גריסבאך (1776) היה הראשון לסדר את מתי, מרקוס ולוקאס בעמודות מקבילות. גישתו החליפה הרמוניזציה בהשוואה ישירה, וחשפה הן הסכמות מילוליות מדהימות והן סטיות משמעותיות — והניחה את יסודות המחקר הסינופטי למשך שני מאות שנה. (מקור: Cambridge University Press, J. J. Griesbach: Synoptic and Text-Critical Studies 1776–1976)

כמה חופף תוכן שלוש הבשורות?

החפיפה עצומה — ומדויקת סטטיסטית. הבשורה על פי מרקוס מכילה 661 פסוקים. מתוכם, לפי בריטניקה, למעלה מ-600 מופיעים בבשורה על פי מתי וכ-350 בבשורה על פי לוקאס. במילים אחרות:

• 97% ממרקוס נמצא במתי ו/או לוקאס.
• כ-31 פסוקים בלבד של מרקוס אין להם מקביל בשתי הבשורות האחרות.
• כ-76% מחומר מרקוס מופיע גם במתי וגם בלוקאס (מסורת משולשת).
• מתי ולוקאס חולקים בנוסף כ-200 פסוקים של אמרות הנעדרים ממרקוס (מסורת כפולה).

<img src="https://api.bible-expert.app/blog/images/what-are-the-synoptic-gospels-inline-1.webp" alt="תנ\"ך פתוח עם קטעים מקבילים של הבשורות הסינופטיות מסומנים" loading="lazy" />

מה הן המסורת המשולשת והמסורת הכפולה?

המסורת המשולשת מציינת חומר הנמצא בשלוש הבשורות: טבילת ישוע, הנסיון במדבר, האכלת חמשת אלפים, ההתרנן. גרעין נרטיבי משותף זה מהווה בערך חצי מתוכן מתי ולוקאס ורוב הבשורה על פי מרקוס.

המסורת הכפולה מציינת כ-200 פסוקים המשותפים למתי ולוקאס אך נעדרים ממרקוס. חומר זה מורכב כמעט אך ורק מאמרות ודרשות: האושרים (מתי 5:3–12 / לוקאס 6:20–23, תרגום דליטש), תפילת האדון (מתי 6:9–13 / לוקאס 11:2–4), משל השה האבוד (מתי 18:12–14 / לוקאס 15:4–7). מסד אמרות משותף זה הניע חוקרים להעלות השערת מקור Q.

כל בשורה מכילה גם חומר ייחודי: חומר מ (ייחודי למתי: המגושים, דרשת ההר בגרסתה המלאה) וחומר ל (ייחודי ללוקאס: משל הבן האובד בלוקאס 15:11–32, משל השומרוני הטוב בלוקאס 10:25–37).

מה היא הבעיה הסינופטית?

הבעיה הסינופטית היא השאלה האקדמית מאז גריסבאך: באיזה סדר נכתבו שלוש הבשורות, והאם מחבריהן השתמשו זה בטקסטו של זה?

הוצעו שלוש תשובות עיקריות:

1. קדימות מרקוס (השערת שני המקורות) — מרקוס נכתב ראשון. מתי ולוקאס השתמשו כל אחד בנפרד במרקוס, בתוספת מקור אמרות אבוד Q. זהו העמדה הרווחת בקרב רוב חוקרי הברית החדשה היום.

2. השערת גריסבאך (שתי הבשורות) — מתי נכתב ראשון, לוקאס השתמש במתי, ומרקוס הוא תמצות שניהם.

3. השערת פארר — מרקוס ראשון, מתי השתמש במרקוס, לוקאס השתמש בשניהם (ללא Q). השערה זו צוברת תומכים.

לא הושג קונצנזוס. הדיון נותר פתוח.

מה הוא מקור Q?

Q (מגרמנית Quelle, "מקור") הוא שמה של מסמך היפותטי המוצע להסביר כ-200 פסוקי אמרות שמתי ולוקאס חולקים ואינם נמצאים במרקוס. אף כתב יד של Q לא נמצא מעולם, ואף סופר עתיק אינו מזכיר אותו. מדובר בהיסק מחקרי — לא במסמך פיזי. תומכי השערת פארר סבורים שQ מיותר: לוקאס פשוט הכיר את הבשורה על פי מתי.

כיצד שונים מתי, מרקוס ולוקאס?

מדוע יוחנן אינו בשורה סינופטית?

הבשורה על פי יוחנן עומדת בקטגוריה משלה. בעוד מתי, מרקוס ולוקאס חולקים מבנה משותף וגושים גדולים של חומר, יוחנן חולק רק כ-8% מתוכנו עם הסינופטיים. יוחנן אינו מתחיל בייחוס ולא בטבילה, אלא בפרולוג קוסמי: "בראשית היה הדבר" (יוחנן 1:1). הוא כולל שיחות תיאולוגיות ארוכות במקום משלים קצרים, ומכיל פרקים הנעדרים מהסינופטיים (חתונה בקנה, נִיקוֹדֵמוּס, האישה השומרונית, לעזר). הבשורה על פי יוחנן נכתבה בדרך כלל בסביבות 90–95 לספירה — מאוחר יותר מהסינופטיים.

שאלות נפוצות

מה הן הבשורות הסינופטיות?

הבשורות הסינופטיות הן מתי, מרקוס ולוקאס — שלוש בשורות בברית החדשה החולקות מבנה משותף, כמות גדולה של אותו תוכן וניסוחים דומים. המונח נגזר מיוונית synopsis ("ראייה מאוחדת"). למעלה מ-97% ממרקוס מופיע במתי או לוקאס.

מדוע יוחנן אינו סינופטי?

הבשורה על פי יוחנן חולקת רק כ-8% מתוכנה עם הסינופטיים. מבנהּ, סגנונהּ ותיאולוגיתהּ שונים מהותית. יוחנן ביקש ככל הנראה להשלים, לא לשכפל, את המסורת הסינופטית.

מי טבע את המונח "בשורות סינופטיות"?

החוקר הגרמני יוהאן יאקוב גריסבאך טבע את המונח בשנת 1776 כשפרסם את Synopsis Evangeliorum.

מה הוא מקור Q?

Q הוא מסמך היפותטי המוצע להסביר כ-200 פסוקי אמרות שמתי ולוקאס חולקים ואינם נמצאים במרקוס. אף כתב יד של Q לא נמצא.

איזו בשורה סינופטית נכתבה ראשונה?

רוב החוקרים סבורים שמרקוס נכתב ראשון, בסביבות 65–70 לספירה. מתי ולוקאס מתוארכים בדרך כלל ל-80–90 לספירה.

שרה היא מחנכת בנושא התנ"ך וכותבת תוכן ב-Bible Expert, נלהבת להנגיש את הכתובים לכל הקוראים בכל המסורות הנוצריות.